שמי סיגל, אין זה השם שנתנו לי הורי, שם זה הוענק לי על ידיו.
לי אין בעיה אם הורי... אני מה שאומרים בת טובים.... משפחה
אשכנזית כזו ממוצעת... ובו לא נגלוש לשם. אני חייה במדינה קטנה וחמה לחופי הים התיכון.
מאז שהייתי קטנה חלמתי על האביר וסוסו הלבן, אבל בחלומותיי הכי פרועים לא תיארתי אותו כה פרוע וחסר מעצורים. בטח כבר ניחשת כי סיפורי הוא על אהבה (כן, אחד מאלה). אתה מבין יש בי הרבה תחושת כאב ומעט מדי אושר. לפחות הוא אוהב אותי בדרך שלו- דרכו חסרת מעצורים...
בלילה, כשאני שוכבת במיטה וסתם בוהה. אני מדמיינת את עצמי כאחת הגיבורות ברומנים הזולים שאימי נוהגת לקרוא.
לדעתי הספרות הזו נועדה למלא את חיינו בגוונים וורדים,
ואולי אפילו כחולים.
פגשתי אותו לראשונה כשרדפו אחריו. בדרך מהעבודה עצרתי וקניתי לעצמי קפה. הוא נתקל בי והכול נשפך עלי. אם היה לי
קצת שכל אולי אז לא הייתי נחלצת מתוך המהומה ומתחילה עם
הגבר המסתורי. פשוט לא ידעתי כי המפגש בינינו הציל את חייו.
הוא אדם כה קטן וכה חכם. לידו אני תמיד חשה קטנה וטיפשה.
בדרך כלל הוא נראה כזה חמוד ושקט. רק לאחרונה הבחנתי שיש לו נטייה מעצבנת לחייך הרבה. חיוכו יכול לעצבן. לפי החיוך אני יודעת שהתחמן הזה זומם משהו (אינני מצפה לסוף טוב).
פעם ניסיתי לדבר אליו. לשכנעו ללכת בדרך שונה. להפסיק את מעשי המרמה.
המוח המעוות שלו. החמדנות עושה את שלה. לפניו עוד הייתי
סתם ילדה תמימה. אחת שמאמינה לו...
הוא פיתה אותי בדבריו. מעשיו היו עוד אז נסתרים מעיני.
בשבילי הגבר יישאר כסוד מגרה. רק עכשיו הבנתי כמה
הסתבכתי מההיכרות עימו.
לפי האמונה שלו לשקר מותר, האמת צריכה להיות חבויה בתוך הבן אדם. מה אני עושה אם הנוכל הזה? גם ברגע הכי אינטימי, כשהוא לוחש באוזני דברי אהבה – אינני יודעת אם הוא אומר לי את האמת.
בפעם הראשונה שתפסתי אותו משקר... עצבנתי אותו כל כך...
ממש יצא מכליו...זרק עצמו לכל עבר. קילל אותי ואיים על אימי. הייתי כל כך המומה. עמדתי שם, מסתכלת עליו זורק ומנפץ את חפצי. חשבתי שאני הולכת לסיים את מערכת היחסים
עימו כבר באותו הערב. פחדתי שמפרץ האלימות אבלה את הלילה בחדר מיון. (אם רק יהיה לי מזל).
במקום סוף טראגי זכיתי בסקס הכי פראי של חיי. בכלל, הסקס
עימו הוא אינטנסיבי ואין לי מה להוסיף על כך. אני לא מהבחורות האלה שנוהגות לספר על חיי המין שלהן.
אבל היצירתיות שלו לא יודעת גבולות. כמה שהוא נועז במעשי המרמה שלו, בחדרי חדרים אין נועז ממנו.
הבעיות שלנו התחילו כשסכנת החיים נהפכה לבעיה זוגית.
בתחילה אהבתי את ההתרגשות. בגלל זה אני עדיין איתו.
התייאשתי מהנקודה המתסכלת: אך אני מתקדמת מפה?
האם שווה לי להחזיק במערכת היחסיים ההרסנית הזאת.
אולי אתם במערכת יכולים לומר לי האם עלי להמשיך לאהוב
אותו?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה