מי שמבין יבין ....

בים יש הרבה כרישים, אך אסור לשכוח שיש גם פירנות.

במצולות ישנם דגים בשלל צבעים ומעט כוכבי ים.

באוקינוס שוחים להקות של דולפנים, בל נשכח את קיומם של הלוויתנים.

נימרוד שיף

מכתב למערכת :

שמי סיגל, אין זה השם שנתנו לי הורי, שם זה הוענק לי על ידיו.

לי אין בעיה אם הורי... אני מה שאומרים בת טובים.... משפחה

אשכנזית כזו ממוצעת... ובו לא נגלוש לשם. אני חייה במדינה קטנה וחמה לחופי הים התיכון.

מאז שהייתי קטנה חלמתי על האביר וסוסו הלבן, אבל בחלומותיי הכי פרועים לא תיארתי אותו כה פרוע וחסר מעצורים. בטח כבר ניחשת כי סיפורי הוא על אהבה (כן, אחד מאלה). אתה מבין יש בי הרבה תחושת כאב ומעט מדי אושר. לפחות הוא אוהב אותי בדרך שלו- דרכו חסרת מעצורים...

בלילה, כשאני שוכבת במיטה וסתם בוהה. אני מדמיינת את עצמי כאחת הגיבורות ברומנים הזולים שאימי נוהגת לקרוא.

לדעתי הספרות הזו נועדה למלא את חיינו בגוונים וורדים,

ואולי אפילו כחולים.

פגשתי אותו לראשונה כשרדפו אחריו. בדרך מהעבודה עצרתי וקניתי לעצמי קפה. הוא נתקל בי והכול נשפך עלי. אם היה לי

קצת שכל אולי אז לא הייתי נחלצת מתוך המהומה ומתחילה עם

הגבר המסתורי. פשוט לא ידעתי כי המפגש בינינו הציל את חייו.

הוא אדם כה קטן וכה חכם. לידו אני תמיד חשה קטנה וטיפשה.

בדרך כלל הוא נראה כזה חמוד ושקט. רק לאחרונה הבחנתי שיש לו נטייה מעצבנת לחייך הרבה. חיוכו יכול לעצבן. לפי החיוך אני יודעת שהתחמן הזה זומם משהו (אינני מצפה לסוף טוב).

פעם ניסיתי לדבר אליו. לשכנעו ללכת בדרך שונה. להפסיק את מעשי המרמה.

המוח המעוות שלו. החמדנות עושה את שלה. לפניו עוד הייתי

סתם ילדה תמימה. אחת שמאמינה לו...

הוא פיתה אותי בדבריו. מעשיו היו עוד אז נסתרים מעיני.

בשבילי הגבר יישאר כסוד מגרה. רק עכשיו הבנתי כמה

הסתבכתי מההיכרות עימו.

לפי האמונה שלו לשקר מותר, האמת צריכה להיות חבויה בתוך הבן אדם. מה אני עושה אם הנוכל הזה? גם ברגע הכי אינטימי, כשהוא לוחש באוזני דברי אהבה – אינני יודעת אם הוא אומר לי את האמת.

בפעם הראשונה שתפסתי אותו משקר... עצבנתי אותו כל כך...

ממש יצא מכליו...זרק עצמו לכל עבר. קילל אותי ואיים על אימי. הייתי כל כך המומה. עמדתי שם, מסתכלת עליו זורק ומנפץ את חפצי. חשבתי שאני הולכת לסיים את מערכת היחסים

עימו כבר באותו הערב. פחדתי שמפרץ האלימות אבלה את הלילה בחדר מיון. (אם רק יהיה לי מזל).

במקום סוף טראגי זכיתי בסקס הכי פראי של חיי. בכלל, הסקס

עימו הוא אינטנסיבי ואין לי מה להוסיף על כך. אני לא מהבחורות האלה שנוהגות לספר על חיי המין שלהן.

אבל היצירתיות שלו לא יודעת גבולות. כמה שהוא נועז במעשי המרמה שלו, בחדרי חדרים אין נועז ממנו.

הבעיות שלנו התחילו כשסכנת החיים נהפכה לבעיה זוגית.

בתחילה אהבתי את ההתרגשות. בגלל זה אני עדיין איתו.

התייאשתי מהנקודה המתסכלת: אך אני מתקדמת מפה?

האם שווה לי להחזיק במערכת היחסיים ההרסנית הזאת.

אולי אתם במערכת יכולים לומר לי האם עלי להמשיך לאהוב

אותו?

על הזקנה/ מאת: נימרוד שיף

הזקנה מתעלה מעל כולם.

יש לה מקום של כבוד בפנתיאון הגילאים.

היא זכאית לו בגלל מה שעבר עליה עד כה.

בניגוד לשאר לה יש היסטוריה!

בעוד אחרים עוסקים בבניית חייהם.

הזקנה יודעת את מה שאחרים תרם למדו.

היא שומרת לעצמה את הידע והניסיון.

כוחה שרוי בסודות אלו.

כולם דואגים לשלומה, מעוניינים שתאריך ימים –

ותמשיך להשתבח עם השנים.

בלב ליבה, בן חדרי חדרים, גם הזקנה הכי מטופחת

מתגעגעת לנעורים.

מוקדש לסבי: משה מייזלס.

דבר הגורל (נימרוד שיף)

"אוו...אוו..." צוחק לו הגורל נוכח המסה הבלתי נגמרת המוצגת כאן.

בלתי אפשרי שימשך כך, הוא זוכר את התקופה והסדר עמד במקומו.

אז הכול היה כתוב מראש. מוצג שחור על גבי לבן. מתגלגל בקוסמוס

ככדור נייר.

לאדון גורל יש נטייה לשכוח כי ישנם את הבודדים שנולדו שונים. בעלי היכולת המעצבנת לשלוט בגורלם. עכשיו לאחר שנכתבו המילים,

פסק צחוקו הלעגני. הוא בוהה בחלל. מהרהר בחדשה הזו. ניזכר בפעם הראשונה, ביום ארור ההוא, ששמע את המושג: "אפשריות בלתי מוגבלות".

"אה! אני נזכר! היום בוא קפא הגהינום. הייתי צריך ללבוש מעיל וסוודר.

השדים הסתתרו בבתיהם בגלל השלג. הרחובות נותרו ריקים. את הגהינום אפפה תחושה של בית קברות. עיר רפאים ללא רוח חיים.

לפחות כלבי השאול נהנו מהקור העז. כמה מהם התארחו בביתי.

הם דיווחו לי על תורת היחסות והסבירו מה היא הזדמנות.

כבר באותו הרגע, הייתי צריך לדעת כי נגמרו הימיים של לשבת בנוח ורק לתצפת על הנעשה במציאות אחת. עד אותו הרגע חי היו שלווים. הוכחתי בתדהמה כשסיפור הבריאה התחיל לקבל משמעויות ופרשניות.

כשהנחש העיז עוז ופיתה את חווה- השלמתי עם גורלם.

אך פתאום נפרסה לפני אפשרות אחרת. זו שבא הנחש מפתה את אדם.

ומייד לאחר שמעתי סיפור כי ישנה סברה שחווה פיתתה את הנחש.

ואולי שמעתם את האגדה שהיושב במרומים סלח לזוג האנושי-

והחליט לגרש את הנחש מגן העדן.

לצערי חופש ההזדמנויות רק הולכות וגדלות. בשל כך נאלצתי להגיע למסקנה לתת לכלל האנושות לכוון את פני הדברים. להפסיק לנסות לעסוק בידוע מראש. מעכשיו אתם תשמשו בו כיד הגורל."

רישומים מראיונות עבודה/ נימרוד שיף

בראיון הראשון: "אתה לא טוב מספיק".

בשני אומרים לך: "אתה יותר מדי טוב בשבילנו".

זאת הסיבה שאינך עומד בדרישות.

פה הנך מדבר יותר מדי, ומשום מה כולם חושבים שדיברת פחות מדי.

בעוד שבמקום אחר מחפשים בעלי ניסיון. אך למעשה הם מקבלים רק את הצעירים שעדין לא הספיקו לצבור כול התנסות.

חשוב לזכור כי לדעתך אתה בחור יפה, אך הם מגייסים

רק דוגמנים. מאחר שאינך עומד בדרישות בוודאי תיפול

בשלב משחקי התפקידים.

רצוי להתנחם בעובדה כי קרוב לוודאי תצטרף לשורות המקטרים ותגעגע לימים הטובים, בהם יכולת לישון צהריים ולכתוב ברוב שעות היממה.