השבוע האחרון הנושא הישראלי שניצב בזירה הבין לאומית הוא ירושלים. מי היה מאמין כי עיר הבירה הישראלית יהווה מחלוקת בקרב אנשים כל כך חשובים? אני מודע לכך כי ירושלים מאוד חשובה לשלוש הדתות הגדולות של תקופתנו: הנצרות, איסלם והיהדות. אבל בתקופה זו היא עדין בירת ישראל. ואם יש כבוד כולשהו לזכותה של מדינת ישראל להחזיק ריבונות ושטח -אז יש לכבד זאת כמו שמכבדים כל זכות של מדינה אחרת.
את הפלשטינים אני מבין, הם לא באמת מכירים במדינת ישראל. אחרת הם לא היו מחפשים כל הזמן תירוצים להפסקת תהליך השלום. ואני אומר הפסקה, כי עוד לפני שישבו ודיברו על ירושלים והשכונות הערביות שבמזרחה - התפוצץ התהליך בגלל
שהופסקה ההקפאת הבניה בהתנחלויות ביהודה ושמרון. (למי שלא יודע, אני מזכיר שוב - ירושלים לא התנחלות היא בירת מדינת ישראל). והם מפחדים מריבוי האכלוסיה היהודית בצדה המזרחי של העיר ובכך לסכן את האפשרות כי השכונות
הערביות לא יסופכו למה שתהפוך למדינה הפלסטינאית. אבל, אם כל הכבוד להם ולפחד שלהם (שהוא מוצדק, לדעתי)
לשם כך צריך לשבת ולדון על הדברים ולא להכריז על ברוגז כמו ילדים בגן.
אז מה עכשיו? מי מעיז בעולם לערער בזה על הריבונות הטבעית של ישראל...אולי הגיע הזמן שארה"ב תחזיר שטחים למיעוט האינדאנים שעדין חיים בקרבה, או שאובמה ייתן למדינה אחרת להכתיב לו את מה טוב או לא טוב למדינתו. דברים כמו - האם לבנות בוושיגטון או שלא...זה די מעצבן לשמוע בתקשורת שמדינה אחרת, אפילו גדולה ומכובדת כמו ארה"ב נתפלת לסוגיה שמהתחלטה לא היתה אמורה להיות שנויה במחלוקת. אם באמת רוצים לשבת ולדון על דברים לא צריכים ליצור תנאים להמשך
המשא ומתן- צריך פשוט לשבת , לדבר ולבצע לכן ולכן. צעדים היסטורים פשוט עושים! אחרת הם לא מתרחשים!
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה