אתמול נשמע הקריאה מלב ליבה של תל אביב "שחררו את הנער, שחררו את גלעד שליט".
אלפי אנשים פקדו את כיכר רבין ואני ביניהם. עומד בשיא החום. שומע קריאות כנגד ראש הממשלה ושר הביטחון. אם הייתי תייר יכולתי לחשוב כי הם מחזיקים את אותו גלעד שליט בשבי ולא החמאס.
באתי על מנת לתמוך במשפחת שליט, להזדהות עם כאבה של משפחה אשר בנה מוחזק בשבי בידי
גוף טרור השולט על עזה. לא חשבתי לראות ניצול פוליטי של הכאב של אותה המשפחה... משפחה אשר לא ראתה את בנה כבר ארבע שנים... שתי ממשלות התחלפו מאז גלעד נלקח בשבי....
עד אותו רגע בו הבחנתי בניצול הציני, לבשתי חולצה לבנה כהבעת הזדהות וזאת בכדי להיות כחלק מסולידריות חברתית המייחדת את התרבות הישראלית מכול מדינה אחרת. בדברים החשובים אנחנו מאוחדים. כשהרב לאו אמר כי הוא מוכן להתחלף עם גלעד שליט. מחאתי כף. בליבי כוננה השאלה: "מה הייתי עושה אם הוא היה בני".
לצערי אין בידי את הכלים לדעת אם מה שצריך לבצע זו פעולה צבאית או לשחרר אסירים. וכאזרח ישראלי, אני רוצה להאמין שהממשלה תעשה כול שביכולתה לדאוג לשחרורי. אך דבר אחד ברור לי
לא הייתי רוצה שיהפכו אותי כחלק ממנגנון ניגוח בממשלה. מנגנון שבסופו של דבר עשוי לפגוע בשחרורי ולהעניק כוח בידי אלו המעוניינים להשמיד את מדינתי. למשמעה הקריאות הפוליטיות
חשבתי כיצד אנו נראים על ידי אויבינו? האם אנחנו באמת מאוחדים וסביב איזו מטרה התאחדנו באותם צהרים שטופי שמש בכיכר רבין?
את האמת, צפיתי לשמוע קריאות נגד החמאס ובמקום זאת שמעתי רק קריאות להפלת הממשלה.
כרגע אני רוצה להאמין כי משפחת שליט לא מודעת לקיומם של אותם גורמים המנצלים את כאבם לרווח
פוליטי כזה או אחר. לאותו אדם שניגש אלי ושאל אותי האם בבחירות הבאות הייתי מצביע למפלגת גלעד שליט. ולאותו כרוז שמנסה לשלהב את הקהל ולהתסיס את ההמונים כנגד ממשלת ישראל.
אך די ברור לי כי אותו גורם פוליטי כזה או אחר לא באמת רוצה בשחרור גלעד, כי אז הוא יאבד את
המומנטום שלו. השאלה שנותרה עדין בליבי היא עוד כמה קורבנות יצטרכו להקריב במסגרת פרשת
שליט?
יום שלישי, 6 ביולי 2010
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה